עלית קרייז | סימפוניה

זוהי עבודת שמע אישית השתתפותית של מיפוי אורבני רגשי. מהם התנאים האורבניים שמולידים עבורנו את רגעי ההתאהבות הבלתי צפויים? האם זה רגע של מלאכה, של בטלה? או אולי זהו רגע לימינאלי – שנמצא ברווח שביניהם?

להשקיף על הכיכר, על הרחוב שממול ועל המרפסות הפתוחות. על ספסל העץ, שחרוט עליו לב, לפעמים שני לבבות ביחד.

בכל נקודה הנגלית אל העין – התקיים ברגע מזוקק כלשהו, מפגש של אהבה עירונית. עבודת השמע הנלחשת באוזן כסוד, שואפת לחבר בין החוץ לפנים. פיזית, גאוגרפית ורגשית. היא מזמינה להיזכר ברגע של חיבור פוטנציאלי ששכחנו, להתבונן בנסיבות שאפשרו אותו על מנת לגלותו שוב. 

הלב השוקק לעולם לא נח בתל אביב. 

כשאני משוטטת בעיר או חולפת ברכיבה על אופניים, אני מתבוננת באנשים שמתהלכים בה יחד, יושבים על ספסל, על פיסת דשא, לצד שולחן בית קפה. אני מדמיינת את מהות הקשר ביניהם: האם זהו מפגש ראשון? האם הם מכירים כבר הרבה זמן? האם הם נמצאים בנחת זה מול זו או אולי הם רגע אחד לפני פרידה?

התנועה האנושית-צרכנית אינטנסיבית בעיר, מעצימה בתוכי את הכמיהה לאהבה ושייכות. אני מחפשת לפענח את המסלול הרגשי שמזמן הזדמנויות לחיבור ולמפגש – האם זה קורה ברגע של מנוחה או דווקא ברגע שבו אני פעלתנית מדי מכדי להתנגד?