אניסה אשקר | כלבים ועוד

‫עבודותיה של אניסה אשקר נעות בין מדיות וטכניקות שונות, ונובעות מתנועה פיזית וביוגרפית בין ערים ומרחבים – יפו, תל־אביב, עכו ופריז – אשר הפכו לאתרים של זהות, זיכרון וזרות.
שפת הציור שלה כוללת שכבות צבע, עקבות חומריות של גוף, ולעתים קרובות קליגרפיה בערבית, שמהווה חלק בלתי נפרד מהשפה הפלסטית והפוליטית של עבודתה.‏
כמה מן העבודות המוצגות הן חלק מסדרה חדשה, המבוססת על עיסוקה המתמשך של אסקר באיסוף דמויות פורצלן של כלבים ועל השיטוטים העירוניים שבמהלכם היא בוחנת ויטרינות של חנויות.‏ ‏"שנים רבות חיכיתי לחבר בין הכלבים שבאוסף דמויות הפורצלן לעבודות שלי, ובתערוכה זו נמצאה ההזדמנות לשלב בין אהבתי לכלבים לבין דמויות פורצלן מחלונות ראווה בעולם ולעיר תל־אביב, שחיבקה אותי אליה לפני 20 שנה". בכל אחת מן העבודות הללו אשקר מייצרת מעין חלון ראווה תל־אביבי הנשען על דימויי ילדות ועל זכרונות חומריים: בתים שבנתה בחול, סצנות דמיוניות, אובייקטים אספניים. הדמויות והחפצים יוצרים יחד סביבות אינטימיות וטעונות, המשלבות הומור, חמלה ורגש ילדותי, ומערערות את ההפרדה וההיררכיה שבין היומיומי לפנטסטי. בעבודה "העיר וקוטג'", למשל, כלבה בשחור־לבן מגיעה לכיכר מוזיאון בית העיר, שם היא שותה מים וזוכה בגבינת קוטג' ובפנינים.‏
‫מבחינתה של אשקר, עבודות הוויטרינה האלה אינן רק מחווה לעולמות ילדות, אלא גם חלק משיחה מתמשכת עם מוזיאונים ו"חדרי פלאות", שבהם בילתה רבות בבגרותה. כעת היא יוצרת לעצמה חדרים כאלה – אישיים, מקומיים, ביקורתיים.
‫לצד זאת מוצגות בתערוכה גם עבודות מסדרות אחרות שלה, "My Dear: Jaffa" ו"יא־חביבי תל־אביב". אלה מתמקדות בעיר הכפולה – תל־אביב-יפו – כמרחב של חיים, מתחים ושייכות.
צבעי השחור והלבן החוזרים ביצירתה של אשקר מאזכרים מקורות מודרניסטיים אך נטענים במשמעות אישית, חומרית ותרבותית. עבודה נוספת המוצגת במרכז אחד מקירות המוזיאון, "חייראן" ("רק טוב", בערבית), ממשיכה את הקו הזה, והמילה "חייראן" חוזרת בה שוב ושוב. "הכול מסתכם בעבודה בלתי נגמרת זאת", אומרת האמנית. "זה שנה וחצי שאני שוחה בים שחור וכותבת שוב ושוב בין הגלים את המילה 'חייראן', 'רק טוב'. החזרתיות היא כמו מנטרה של אמונה שלא נגמרת. הילדות ממשיכה לבגרות, החיפוש אחר התום, כדי שיהיה רק טוב".‏