ב-1928, שמואל שרנופולסקי – עולה חדש מאודסה – גייס את המשפיענים של תל-אביב הצעירה להקמת חברה מסחרית שתהפוך את העיר, ואחר כך את הארץ, ליעד אקזוטי של נופש ומרגוע (בניחוח סובייטי-מה). ראשון ברשימה היה חוף הים של תל-אביב, שצמחה מהחולות עד שפגשה בו. החרפת המצב הבטחוני בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 הביאה לסגירתה של החברה בטרם התממש החזון. כל שנשאר הוא תזכירים: עדות לחלומותיהם של תושבי תל אביב על נופש, טבע ורוגע בעיר, בין השתלבות באתוס הציוני ובין התרסה נגדו. החברה למקומות מרפא היתה למעשה הסנונית הראשונה של פיתוח התיירות התל-אביבית, במידה מסוימת על חשבון תושביה.
העוגן של העבודה הוא התזכירים של החברה למקומות מרפא ומרגוע בא"י בע"מ. באופן נוסטלגי, כמעט, אנו מקימים את החברה מחדש ומזמינים את הקהל לפינת ישיבה והתבוננות ב"מפעל חוף הים" של תל-אביב.
באמצעות אנימציה העבודה מספרת סיפור המחבר עבר והווה, ועוסק בשכבות הרבות של תכנון, בנייה, הרס ותיקון שעיצבו ומעצבות את יחסינו עם החוף: המפלט הימי מהמרחב העירוני.
עברנו לתל-אביב בתקופת הקורונה. הרחצה בים נאסרה אז, והעיר איבדה לרגע את הקסם הנהנתני שלה. עם שובם של התושבים אל קודש הקודשים העירוני – החוף – מצאנו את עצמנו מרותקים אל ההתאמות שעברה ועוברת עדיין רצועת החוף העמוסה להתפקע.
