תערוכת קבע

שמה של העיר מורכב מניגודים וכמוהו גם פרקי התערוכה המספרת על אודותיה. השם "תל־אביב – יפו" מציין איחוד שהתרחש בשנת 1950 בין שתי ערים שונות זו מזו בתכלית השינוי. יפו הייתה עיר נמל קדומה בת אלפי שנים, שבראשית המאה העשרים נשלטה על ידי האימפריה העות'מאנית. תל־אביב שנוסדה בשנת 1909 הייתה אחת משכונותיה ועם השנים הלכה וגדלה, עד שזכתה למעמד של עיר נפרדת ועצמאית. בשנת 1948 נכבשה יפו ובהמשך סופחה לתל־אביב.
השם "תל־אביב" נולד מתרגום ספרו של בנימין זאב הרצל "אלטנוילנד", שמשמעותו המילולית היא "ארץ ישנה חדשה". נחום סוקולוב, שתרגם את הספר, העניק לו את השם "תל־אביב", ומייסדי השכונה בחרו לקרוא לה על שם הספר: "תל" סימל את העבר ואת המורשת, ו"אביב" - את ההתחלה ואת הפריחה המחודשת. כך זכתה העיר העברית הראשונה להיקרא על שם ספר ציוני שאת סיסמתו - "אם תרצו אין זו אגדה!" - היא מאמצת אל חיקה מאז ועד היום. 
ניגודים ומתחים רבים מתקיימים בהווייתה של העיר: בין העבר להווה; בין זיקתה לארץ ישראל ולמזרח התיכון לשאיפותיה הבינלאומיות; בין חיי התרבות והרוח למנוע הכלכלי הפועם בה; בין ה"ביזנס" ל"פלז'ר"; בין הקודש לחול; ובין הטבע לעיר.
העיר משתקפת באלף דרכים בעיני אוהביה ומבקריה ובכל תקופה זוכה לשמות ולכינויים שונים, למילות אהבה ולביקורת תקיפה. יש שמכנים אותה "מנותקת" בכעס או בחיבה, אחרים עומדים בחוצותיה וטוענים בתוקף כי היא התגלמות הציונות החדשה והישראליות היפה. רבים אומרים כי תל־אביב – יפו, עם כל המקפים שבשמה, היא העיר הכי מחוברת, פתוחה ומכילה. העיר שיש בה את הכול ואת כולם, ללא הבדל גזע, מין, דת או לאום, העיר הכי ליברלית ופלורליסטית בישראל.
כמו כל עיר, גם העיר הזאת שייכת בראש ובראשונה לתושביה. תושבות ותושבי תל־אביב – יפו מוזמנים להגיע אל מוזיאון העיר, לחקור את עברה, להשפיע על מה שצופן לה העתיד ולגלות את מכאוביה ואת מקורות כוחה ויופייה של העיר שאין עוד כמותה בעולם כולו.
התערוכה אינטראקטיבית ומשתרעת על שתי קומות.

---

אוצרת ראשית: קרן עוז, אוצרת רוח וחומר: תום כהן

ייעוץ היסטורי: פרופ' אמריטה עירית עמית כהן, פרופ' דניאל מונטרסקו, פרופ' מעוז עזריהו, פרופ' אמריטוס גדעון ביגר, ד"ר ירון בלסלב, פרופ' אדריכל אמנון בר אור
תחקיר: גלית שאול, חמדת סלאי, שולמית וידריך, שרון אלדמע, מיכל מינסקי, נגה משל