יעל אפרתי | בד בד, גברת יעקובוביץ’

העבודות הפיסוליות של יעל אפרתי מורכבות משילוב של חומרים טבעיים ותעשייתיים. הן מבוססות על התבוננות של עין צילומית ברגעי היומיום של המציאות, בסיטואציות מרחביות ובמקטעים ארכיטקטוניים בשולי המרחב העירוני.‏
‫את ההשראה לעבודה "בד בבד" שאבה אפרתי מאזור מגוריה, יפו – ובייחוד מן הגדרות, החציצות והשערים שהוקמו באופן עצמאי ולעתים מאולתר. העבודה כוללת סורגים וגדרות בצורות שונות, עשויים אלומיניום, ועוד שני אלמנטים: ענף אקליפטוס וגומי אדום. אלה משתלבים בשער ונעשים חלק בלתי נפרד ממנו, ברפרנס חזותי לחיבורים, הרכבות והכלאות בעולם הצומח, שם מחברים זנים שונים כדי ליצור זן חדש. "כשהסתכלתי על סורגים והעיטוריות שלהם חשבתי על צמחייה. מכיוון שמדובר בפסל שהוא למעשה קולאז’ של שערים וסורגים, חשבתי גם על הכלאה בוטנית – כמו בהרכבת צמח. הקולאז’ מחבר בין סוגים שונים של סורגים, שבעצמם נראים לפעמים כמו צמחים, באותו אופן שבו הרכבת הצמח מייצרת ישות חדשה מתוך שילוב". השער ההיברידי, המורכב מדומם וצומח, מוגדר ונוכח – אך מוביל לשומקום.
העבודה השנייה, ”גברת יעקובוביץ’“, מורכבת ממעקה של חדר מדרגות שהותך עם ענף אקליפטוס וקצה גומי של מקל הליכה. באמצעות האלמנטים האלה יוצרת אפרתי דמות: מעין שכנה אופיינית, כמעט סמלית, שיורדת ועולה במדרגות בשעה קבועה. אלמנט נוסף בעבודה עשוי חימר: אוכל חתולים, כביכול, המרמז שהיא חוזרת הביתה לאחר טקס ההאכלה היומי של חתולי הרחוב.‏
‫חשיבותו של האובייקט, אם כך, אינה טמונה רק בנוכחותו החומרית, אלא גם ביכולתו לעורר זיכרון, להניע את הדמיון האישי – ולהנכיח את היותו של המרחב העירוני זירה של יחסים בין פרטי לציבורי, אזוטרי למונומנטלי, דומם לאנושי.