במקביל לתל אביב הגשמית, מתקיימת גם תל אביב שבדמיון, בה מרשה לעצמו האדם להפליג ולהגות במופלא. "תל־אביב היא מים" הוא ספר שירה של ג'רמי פוגל היוצא מתוך אמירתו של תאלס, "הכול מים". בעבודה זו, הטקסט של פוגל מוקרא מפי המשורר ומעובד לכדי יצירת סאונד שניצבת על התפר שבין טקסט למוזיקה.
כשעברתי מירושלים לתל-אביב הבטתי בתמיהה בכל היושבים והיושבות בבתי הקפה שבוהים בחלל האוויר כמו דולים רעיון מהריק האורבני – ובבת אחת רוכנים ומתקתקים בלפטופ הכסוף. תחושת הבטלה, המחשבות הנודדות, הכתיבה ושתיית הקפה עוררו את רוחי הירושלמית. בעיני, המשוררים והיוצרים העוסקים במלאכת החלימה הם לב-לבה של העיר תל־אביב.
הספר של ג'רמי פוגל הוא זיקוק של האפשרות להתבטל, ולא רק במובן של אי-עשייה, אלא גם במובן של התבטלות מן הכלל, מהלאומי ומהפוליטי: התבטלות שהיא מהות.
פוגל כותב הגות קיומית אוקיינית (מלשון אוקיינוס) שמקום מושבה כאן באלנבי, ביהודה הלוי ובאחד העם. לדידו, תל-אביב היא-היא טבור העולם, ובה נשאלות השאלות הגדולות של הקיום – קיום שבו נלחמת העיר על זכותה להמשיך להתבטל. "הכול מים" (תאלס) ו"תל אביב היא מים" (פוגל). את הנוזליות הזאת של תל־אביב המיוזעת אני חותר להציף בעבודת הסאונד שלי.
בעת השוטטות במוזיאון, הקהל מוזמן לעצור לאתנחתא אינטימית ולהאזין למלים של פוגל ההופכות לסאונד ולתל־אביב ההופכת למים.
