ליאוני שיין | לשכה 11

ליאוני שיין מגדירה עצמה "אמנית ארכיון". בעבודותיה היא חוקרת את המפגש שבין אמנות, ארכיונאות ואיסוף מידע. היא יוצרת מיצבים המציעים ארכיונים מדומיינים: אוספים שמציגים נראטיבים אלטרנטיביים ומעלים שאלות על מנגנוני מיון, סיווג ותצוגה.‏
עבודתה החדשה, "לשכה 11", מבוססת על מחקר שעשתה בארכיון עיריית תל־אביב ובארכיון של מוזיאון העיר, שהחל להצטבר בשנת 1959, בימי גלגולו הראשון של מוזיאון העיר כ"מוזיאון לתולדות תל־אביב-יפו".‏
‫במהלך מחקרה נתקלה שיין בתצלומי "לשכות המודיעין העירוניות" שצילם יוסף ליאור, צלם העירייה דאז. כעשר לשכות כאלה פעלו ברחבי העיר מ־1961. במשך כשני עשורים הן סיפקו לתושבים ולמבקרים מידע בשלל נושאים – לוחות זמנים של רכבות ואוטובוסים, שעות פתיחה של מוזיאונים ומוסדות אחרים, ושאר עניינים ביורוקרטיים – ולצד זאת איפשרו להם להגיש לעירייה תלונות בעניין מפגעים, דרישות והצעות שונות. בלשכות פעל גם "מדור לחיפוש קרובים" מקומי, שאליו פנו בכתב מאות בני אדם שניסו לאתר בני משפחה שהקשר עמם נותק בימי מלחמת העולם השנייה והשואה או בנסיבות אחרות. לצד כל אלה, הלשכות קיימו שיתוף פעולה רשמי גם עם "מרכז ההסברה": המשרד הממשלתי שהפך לימים למשרד ההסברה, ופעל תחת משרד ראש הממשלה. שיין משחזרת את סיפורן של הלשכות באמצעות מסמכים, תצלומים ופריטים אחרים. היא משתמשת בשולחן, קירות מסומנים, רצפת לינוליאום ותאורה משרדית כדי לייצר את הלשכה ה־11: מרחב ביורוקרטי המזמין את המבקרים להיכנס אל "לשכת המודיעין של לשכות המודיעין" ולאסוף ידע "מודיעיני" על מנגנון לשכות המודיעין בסביבתו הטבעית, המשרד העירוני.
דרך העיסוק במנגנוני הידע המוניציפליים, שיין בוחנת כיצד מידע נאסף, מוצג ומתווך, ומציפה את הקשר שבין איסוף מידע עירוני לבין שליטה ופיקוח במרחב העירוני.‏