בציור "בתים בתל-אביב" (1923) של ראובן רובין מופיע נוף גבעות החול של העיר תל-אביב כפי שהיה בתחילת המאה ה-20. הנוף הבשרני והבהיר של העיר גודש את כל פני הציור והים נמתח כקו אופק, מתמזג כמעט עם שמי הים התיכון. ציוריו של רובין מאותה תקופה התקבעו בתודעה כיצירות אשר ניסחו את רוח ההוויה החלוצית וציירו את ישראל כגן עדן ליהודי החדש והנמרץ, שתחת ידיו שופעת הארץ כל טוב.
בעבודתי, אני מחליף את הבתים הפסטורליים והנאיביים של רובין בסמל פשוט ומינימליסטי של בית המופיע במערכת ההזדהות והמיון של שירות התעסוקה, במעמד חתימת האבטלה. לאחר סריקת תווי האצבע בכניסה למתחם, מופיעות בפני החותמ.ת שתי אופציות: הפניה לפגישה במשרד (סמל הפקיד) או הפניה הביתה (סמל הבית).
מאה שנה לאחר "בתים בתל-אביב", מתווסף לחזון המקומי נופך דיגיטלי ובירוקרטי, כאשר את הנוף הפסטורלי דוחקת המציאות היומיומית ובדלת מתדפקת המורכבות הכלכלית.
ראובן רובין, בתים תל־אביב, 1923