"האיש ההולך" נולד ברחובות תל אביב וסלל את הדרך לאקטיביזם האורבני של היום. בשפתו החזותית ובפעולתו במרחבי העיר, הגביר את המודעות לסדרי עדיפויות בתכנון העירוני והניע פעולה אזרחית.
מופעיו השונים מבטאים הומור מקומי מושחז ותזכורת למאמץ האבסורדי המובנה בכל מאבק. במחווה אסתטית אגבית לכאורה ובלוגיקה של פרסום כחומר גלם, הוא קונה את אמון הצופה ואז מפתיע. ההתנגדות גלומה בצורתו כפסל דו-ממדי, בגרפיקה פנזינית ובאופני פעולה ההופכים את הסביבה לערוץ תקשורת וקוראים תיגר על שליטתו של הממסד במרחב העירוני.
הופעתו הראשונה, גרפיטי עם הדמות מהרמזור והמוטו "בקרוב אגיע רחוק", התפתחה בשנות התשעים במדור שבועי במקומון "העיר" ובמרחב הממשי בצורות חתרניות, בהן כרזות, פסלי ענק ומסע בחירות פיקטיבי לראשות העירייה, שקרא לכינון מדינת תל אביב. בשנות האלפיים, תערוכות סקרו את פועלו, ואות האקטיביזם העירוני בדמותו, הוענק במוזיאון בגלגולו הקודם כבית העיר, בשיתוף פעולה עם מגזין "Time Out". כיום, כשלושים שנה אחרי שנטחן כאשפה, מוצב "האיש ההולך" ביוזמת העירייה בפינת הרחובות גורדון והירקון.
וידיאו, 03:20 דקות, 2008, 2024
יוצרים: איתן ברטל, אילן גולדשטיין
הפרויקט OK מחאה מציג עבודה עכשווית מתחלפת בהקשר של מאבק ומחאה בצמוד לפרק בתערוכת הקבע המוקדש למחאות בהיסטוריה של העיר.
תל אביב-יפו, לאורך כל שנות קיומה, היא מרחב ליברלי ופלורליסטי לחשיבה ביקורתית וסולידריות. התקיימו בה מחאות אשר עסקו בסוגיות של לאום, שפה וזהות, מלחמה ושלום, מאבקים למען פרנסה והזכות לדיור, האקלים, המרחב והסביבה, ונגד גזענות, אפליה, הדרה ואלימות. בהיסטוריה זו ניכרת חשיבותה של החברה האזרחית וכוחה להשפיע. יכולתה לבטא קולות שונים, ליצור קהילה ולהדהד ערכים של חופש, סובלנות, רבגוניות ויזמות, החיוניים לבניית החברה בישראל
אוצרת: הדס יוסיף-און