אדוה קרמר | פיסה של ים, 2026

העבודה בוחנת את המתח שבין הים כמרחב פתוח, משתנה ובלתי ניתן לקיבוע, לבין הניסיון לאלף אותו באמצעות הדימוי המבוית של בריכת השחייה. כיצד הופך יסוד טבעי ותנועתי לדימוי יציב, נשלט וניתן לשכפול?
העבודה מבוססת על יריעות PVC תעשייתיות המשמשות לחיפוי בריכות שחייה. יריעות אלו נושאות הדפסים של מים או דגמי פסיפס גנריים, המייצרים אשליה של עומק ותנועה על פני משטח שטוח ויציב. החומר מפורק ליחידות, "פיקסלים", ומורכב שוב כפסיפס ידני, פעולה המדגישה את המעבר בין דימוי מוכן מראש לבין פעולה חומרית איטית ומצטברת.
המבנה הנוצר מציע קריאה של הים כמרחב מתווך, שבו הדימוי מחליף את המפגש עם הים עצמו באמצעים טכנולוגיים ובאמצעות מערכות של ייצוג. כך מצביעה העבודה על האופן שבו יסודות טבעיים מתקיימים בתוך מערכות של תכנון ושליטה, ומנסחת שפה חומרית שמבקשת לחשוף את המתח שבין ייצוג, גבול וחומר במרחב העירוני