נחום גוטמן | נערות ליד הברז, 1929

בציורי יפו והפרדסים שלו משנות העשרים והשלושים עיצב נחום גוטמן דימוי של ארץ־ישראל שנסמך על עירוב של מציאות, אוריינטליזם וחזון ציוני. דמויות ערביות, שנתפשו כמחוברות לאדמה ולנוף התנ"כי, שימשו אותו כמודל חזותי ל"עברי החדש". המים – המסמלים חיוּת, פריון וקדמה – מחברים בין הטבע המקומי לבין המודרניות הציונית, ומעגנים את נוכחותן של הנערות במרחב העתידי.
שנת היצירה עצמה, היא שנת מאורעות תרפ"ט, מטילה על הסצנה הפסטורלית צל היסטורי: האוטופיה הציורית מתקיימת ברגע של שבר, ומזמינה מבט ביקורתי על האופן שבו המרחב, דמויותיו ומשאביו נעשו חלק מדימוי הארץ ומן החזון העברי.